ליווי רוחני לחולי A.L.S 

זה מתחיל בדרך כלל כשיחת טלפון מהוססת: "שלום, הפנה אותי מטופל שלך שציין כי אתה מטפל גם בבית הלקוח, אפשר לקבוע?"

דפיקה בדלת, מטפלת פיליפינית מקדמת את פני, שלום מנומס, חיוך...
אני נכנס לחדר, היא שוכבת על מיטה, מלווה אותי במבטה, "קח כיסא, אתה רוצה לשתות משהו?"

עוד לפני שאני שואל לשלומה, משהו בי יודע מסע ארוך עומד להתחיל...
לקראת סוף האבחון אני עוצר לרגע ושואל- "עם יד על הלב, מה קשה לך יותר, הכאב הגופני או הנפשי?"
"כמובן שהנפשי", היא עונה ללא היסוס, "עם הכאבים הגופניים למדתי להסתדר - כדורים, שיאצו, דיקור, אתה יודע... אבל עם המחשבות, הדיכאון, התסכול... ראה, המחלה לקחה לי הכול. אינני יכולה לזוז בכוחות עצמי, אני תלויה לחלוטין במטפלת שלי, אינני מרגישה שאני ממלאת את תפקידי כרעיה, לעבוד אני לא מסוגלת, אני חשה כחפץ ריק, אתה מבין, אני חיה כנזירה, נזירה בעל כורחי, נזירה שמעולם לא עברה הכשרה לחיים מעין אלו".

במהלך שנות עבודתי עם "נזירים בעל-כורחם" - חולים סיעודיים שמחלתם כפתה עליהם אורח חיים נזירי, נוכחתי לדעת כי מי מהם שעבר הכשרה לחיי נזירות, שיפר רבות את איכות חייו.
ממש כשם שרופא לומד את מקצוע הרפואה ושמורה את מקצוע ההוראה, צריך נזיר ללמוד את מקצוע הנזירות, גם אם הוא נזיר בעל-כורחו.
בעולם כיום, הנזירים בוחרים את דרכם, והכשרתם נמשכת זמן רב. לעומתם, אלה שמחלתם כפתה עליהם את נזירותם, הושלכו לגורל זה ללא רצון וללא הכשרה בסיסית, ולגביהם, לימוד הלכות נזירות אינו שאלה של בחירה, אלא כורח מציאות של ממש.

במאמר זה אסקור בקצרה את גישתה הייחודית של הפילוסופיה הבודהיסטית לתופעת הסבל האנושי וכן את תהליך ההכשרה לנזירות, כחלק מהמערך הטיפולי בחולים סיעודיים.
לעניות דעתי שילוב תהליך ההכשרה לחיי נזירות עשוי לתרום באופן משמעותי לאיכות חיי המטופלים ואף יותר מכך, שילובו עשוי להחזיר את המילה "החלמה" ללקסיקון של מטרות הטיפול - החלמה מן ההיבט הנפשי.


תופעת הסבל האנושי בראי הפילוסופיה הבודהיסטית
מעיין החכמה ממנו שואב תהליך הכשרת הנזירים את תכניו, הנו המשנה הבודהיסטית, ירושתו של אחד מגדולי חוקרי תופעת הסבל האנושי, סידהרתה גוטאמה - הבודהה.
כבר בדרשתו הראשונה, "הדרשה על הנעת גלגלי לימוד הדהרמה", קיפל הבודהה בתוך "ארבע האמיתות הנאצלות" את כל הידע הדרוש לנו בכדי להבין: מהו הסבל האנושי, מה מקורו וכיצד עלינו להביסו.
אם לתמצת את עיקרי מסקנותיו אזי שהאדם סובל בגלל שהוא מצפה!
מצפה מגופו כי יספק לו כל העת תחושות עונג והנאה, מצפה כי מהלך חייו יהיה ודאי בטוח ונשלט, מצפה להיות נאהב, מצפה לצדק - צדק אלוהי וצדק חברתי.
סבלו של האדם הוא תגובתו המיידית לעובדה כי פני המציאות הם לא כאלה כלל ועיקר. סבלו של האדם נמשך ויימשך, טען הבודהה, כל עוד יהיה נתון בבערותו, כלומר כל עוד לא יהיה מודע לפער הקיים בין טבעה הלא נעים, חסר הוודאות והבלתי נשלט של המציאות ובין הציפיות, שהוא מציב בפני מציאות זו.
כשיבין האדם שאת המציאות לא ניתן לשנות, אך את ציפיותיו ממנה ניתן גם ניתן לשנות, הוא יעשה צעד משמעותי לקראת הגאולה מסבלו.

תהליך ההכשרה לנזירות
תהליך ההכשרה אותו אציג, שונה כמובן מזה הנערך במנזרים, וזאת בכמה מובנים:
ראשית, התהליך הנו טיפולי באופיו ואינו נושא סממנים דתיים. מכיוון שכך, הוא מתאים לקהל חילוני ודתי כאחד.
שנית, התהליך אינו כופה הימנעות ואיסורים מכל סוג אלא מלמד דרך התמודדת מול הקיים.
ובנוסף, תהליך ההכשרה לוקח בחשבון את העובדה שרוב משתתפיו לא הגיעו אליו "באופן טבעי", ולכן הוא מותאם לכל משתתף על פי מידת בשלותו, קצב התקדמותו ומידת התמסרותו לתהליך.

ייחודו של התהליך מתמצה בהגדרתו של המטופל כנזיר - ואין זה עניין של מה בכך.
הגדרה זו מאפשרת למטופל להתייחס אל מצבו באופן שונה בתכלית:
לא עוד אדם חולה השואף רק להיטיב עם מכאוביו, אלא פרח נזירות - חניך שהכשרה מתאימה תהפוך את אורח חייו המוגבל לבעל משמעות חדשה ולבעל תכלית.
במילים אחרות, נזירות איננה מחלה! ועל החניך לדעת כי קיים מדע שלם שנותן מענה, הכשרה ותמיכה, לאורח חיים מעין זה.

הכלי העיקרי על פי המסורת הבודהיסטית באמצעותו ניתן לצאת משבי הבערות, הוא תרגול מדיטציה.
שיטת התרגול אותה אני מלמד מכונה "מדיטציית שש עשרה היאנות" (יאנה - מצב תודעה), היא מדיטציית ויפאסנה ומקורה בצפון תאילנד.
יתרונה של שיטת תרגול זו בקלות היחסית בה ניתן ליישמה בחיי היום יום.
אציין, כי במקורה מתורגלת מדיטציה זו בשני שלבים: הליכת מדיטציה ולאחריה ישיבת מדיטציה.
מכיוון שהליכת המדיטציה אינה באה בחשבון בשל מוגבלותם הגופנית של החניכים, מתרגלים החניכים בישיבה (על כיסאות או כיסאות גלגלים) או בשכיבה על מיטה.

תהליך ההכשרה לנזירות מתקיים בפגישות על בסיס שבועי.
בתחילתו נדרש החניך לתרגל במשך עשר דקות ,פעמיים ביום.
בכל פגישה שבועית מדווח המטופל על חוויותיו בתרגול, על אופן התרגול, ועל הקשיים שחווה.
דיווחיו של החניך משמשים כבסיס לניתוח טבעה האמיתי של המציאות, האופן בו הוא תופס את המציאות והאופן בו הוא חוזר אליה בתגובותיו.
במהלך ההכשרה מושם דגש רב על ניתוח מצבים יומיומיים בראי התרגול.
לאחר שלמד החניך לבסס את טכניקת התרגול, עולה בהדרגה משך התרגול.
תהליך ההכשרה, בהתאם לקצב התקדמותו של החניך, נמשך מספר חודשים - עד שנתיים.
הניסיון מראה, כי כבר מתחילתו של התרגול, יוכל החניך לטעום מפרותיו המבורכים.

לתרגול מדיטציה השפעה רבה:
תרגול מדיטציה משקף לחניך שוב ושוב את טבעה האמיתי של המציאות, את האופן בו הוא תופס אותה - מצפה ממנה, ואת האופן בו הוא חוזר אליה בתגובותיו.
תובנות אלו יחלחלו בהדרגה וירככו את תגובותיו המיידיות לכל מצב בו המציאות אינה עומדת בקנה אחד עם ציפיותיו.

תרגול מדיטציה מחדד ומחזק את המודעות העצמית של החניך.
במהלך התרגול ילמד החניך להבחין בין ארבעה מוקדי קשב: תחושות הגוף השונות, טיב תחושותיו, מצבי רוחו השונים ותגובותיו המחשבתיות והרגשיות. יכולת זו תאפשר לו לשקף מצבים מורכבים בעת התרגול ובחיי היומיום, מבלי שאלו יהפכו עבורו מקור לתסכול וסבל.
תרגול מדיטציה מפתח את כושרו הנפשי של החניך.
במהלך התרגול הולכות ומתחזקות שלוש יכולות: סבלנות, ריכוז ורגיעה. טיפוחן של אלו ומציאת איזון ביניהן, הוא טיפוח הכושר הנפשי הלכה למעשה.
כושר נפשי יציב מסייע לשפר את איכות התרגול ומעניק לחניך את האפשרות לבחור להגיב בכל רגע נתון מתוך סבלנות ריכוז ורגיעה.

תהליך ההכשרה לנזירות מחזיר לחניך את האחריות והיכולת לקבוע את מהלך חייו, גם כשהתנאים הפיזיים אינם עומדים לטובתו.
האחריות לקבוע את מהלך החיים משמעותה, שבירת הקביעה: "אושרי תלוי לחלוטין במצבי הגופני ובתנאי חיי". כאשר רושם מוטעה זה יתפוגג במהלך ההכשרה, יימצא החניך על הנתיב המהיר בדרך להחלמה נפשית.

את תהליך ההכשרה לנזירות ניתן לעבור בשתי מסגרות: פרטית , וקבוצתית - סדנה.
במסגרת פרטית - ההכשרה ניתנת במקביל לטיפול ברפואה הסינית.
במסגרת קבוצתית של סדנה - מוקדשים המפגשים כולם לתהליך ההכשרה.
מניסיוני אעיד כי למסגרת הקבוצתית תרומה רבה להתקדמותו האישית של כל חניך.
על אף שהסדנה אינה מוגדרת כסדנת תמיכה, היא מאפשרת מפגש בין שותפים לדרך, מאפשרת למידת עמיתים, וכן קבלת עזרה ותמיכה בין משתתפיה.

נפש בריאה בגוף סיעודי
אסיים בנימה אישית, כאשר אדם מאובחן כחולה סיעודי, אין הדבר מעיד בהכרח כי נפשו סיעודית.
לא אחת אני נקרא לטפל באנשים שבגופם הדואב כלואה נפש בריאה ומלאת חיוניות.
נפש, שהכשרה מתאימה עשויה לסייע לה לצאת אל האור.
לפני זמן מה נסעתי לאחת מחניכותי לשעבר, חולת טרשת נפוצה, בכדי להעניק לה את ספרי, שזה מכבר יצא לאור.
"אתה יודע, היא אמרה לי לפני שנפרדנו, אני מרגישה שעל אף מצבי הגופני, הבראתי לחלוטין, בנפשי אני לא חולה יותר, אני חשה חופשייה להחליט על חיי בכל רגע".